1. במהלך הפעולה, תערובת השמן-מים נכנסת למסנן הצינור הראשי תחת הפרש לחץ, שבו מוסרים זיהומים חלקיקים גדולים. לאחר מכן הוא נשאב לתוך המפזר באמצעות משאבת דיאפרגמה בכניסה (משאבה זו מיותרת אם יש הזנת כוח משיכה או ראש לחץ מספיק זמין), מה שמבטיח שהנוזל לטיפול יתפזר באופן שווה.
2. הנוזל המפוזר נכנס למחלחל בזרימה איטית ומחלחל החוצה בהדרגה. כאשר התערובת זורמת לאט, ההבדל בצפיפות גורם לאשכולות מולקולות הנפט לעלות ולאשכולות מולקולות המים לשקוע. מונעות על ידי תנועה בראונית, טיפות שמן זעירות נעות באקראי; הם חסומים מלנוע מטה על ידי חומר הידרופילי/אולאופובי, בעוד שתנועה כלפי מעלה מובילה אותם ליחידת לכידה עדינה של טיפות, שם הם יוצרים מקבצים ועולים במהירות. לאחר מכן, מתלכד צובר את הטיפות העולות הללו בחלק העליון של מפריד הנפט-מים.
3. השמן המופרד זורם החוצה דרך שסתום פריקת השמן הממוקם בחלק העליון.
4. כאשר מפלס המים מגיע לסימן הרמה הגבוהה, חיישן מזהה נוכחות של מים, מפעיל את שסתום הניקוז הסולנואידי לפתוח ולפרוק את המים מהמפריד.
5. אם המים דורשים טיפול מתקדם כדי לעמוד בתקני הזרמה לאומיים, המים המופרדים על ידי מפריד שמן-מים מנותבים לתוך מסנן לטיהור מים.
6. מטהר המים מכיל חומר סיבים שונה המסוגל להסיר שאריות של טיפות שמן עדינות, כמו גם מוצקים מרחפים וזיהומים חלקיקים קטנים.
7. כאשר הלחץ ההפרש בתוך מטהר המים הופך להיות מוגזם, ניתן לבצע פעולת שטיפה לאחור כדי לשטוף זיהומים וחומרים אחרים הנספגים על חומר הסיבים, מה שמאפשר לעשות בו שימוש חוזר.
